כיצד תוכלו לשנות את מה שרובנו חושבים כבלתי אפשרי?
הגדרת הבעיה | הצעה לפתרון
נכתב ע"י דורון טל - מרץ 2007, עודכן מרץ 2019
התהוות וחיפוש דרך של יחסי המדינה עם חברה אזרחית
המיוצגת על ידי עמותות - ארגוני המגזר השלישי
בזכות קיומו של מרחב ציבורי ללא כפייה, יש לחברה האזרחית תפקיד חשוב בשינוי דפוסי החשיבה והפעולה של החברה הדמוקרטית. הדבר מתאפשר משום שבשנים האחרונות מזרימה המדינה כספים רבים לעשרות אלפי ארגונים, אגודות, עמותות ותנועות חברתיות, המכונים גם ארגוני המגזר השלישי. יש הרואים זאת כבריחה של המגזרים הראשון (הון) והשני (שלטון) ממחויבותם, לשרת את אוכלוסית התושבים ויש הנהנים ממצב זה ואף מנצלים אותו לתועלת הציבור וגם לתועלתם הפרטית.
ארגונים (כגון מפלגות ועמותות) מוקמים ע"י אנשים בעלי אגו, כדי לממש את המטרות החשובות להם. בדרך כלל, העומדים בראש הארגונים שומרים בקנאות יתרה על האגו של הארגון, כי נח להם לעשות מעשים בשם הארגון, שהם לא היו מעזים לעשות ללא הארגון המספק להם משאבים וכסות חוקית כביכול. כפועל יוצא, רב ארגוני המגזר השלישי פועלים בצורה מדרגית (היררכית). שכבה דקיקה של אנשים נמצאים במעמד של מקבלי החלטות (לפעמים מדובר במחליט יחיד) ואילו שאר חברי הארגון מבצעים את החלטות המונחתות עליהם ללא יכולת של מתן ביקורת כאשר זו נדרשת.
זהו המצב המצוי, אך בלתי רצוי. כיצד משנים זאת?
תחילה אתמקד בשורש הבעיה ובהמשך אציג הצעה לפתרון, שיש בה כדי לאזן ו/או לנטרל אינטרסים זרים.
בעיה זו מוחרפת בעיקר לנוכח העובדה כי בשנים האחרונות המדינה מתנערת בהדרגה מאחריותה. עקב כך הולך וגדל מספר ארגוני מלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח) העושים שימוש לרעה בהפרטה הממשלתית, למען קידום האינטרסים הכלכליים ו-"האישיים" שלהם, ע"י שליטה בלתי הוגנת בתקציבים הנובעים מההפרטה, אשר מיועדים לשירות האוכלוסיה. במקרים רבים בא הדבר על חשבון איכות השירותים. זאת כתוצאה מאינטרסים כלכליים של מקימי עמותות מסויימות, המתנהגות כחברות עסקיות, על אף שרובן מקבלות אישורי מלכ"ר. מצב זה יש בו כדי לפגוע בתדמית כלל הארגונים המוכרים כמלכ"ר (או אלכ"ר = ארגון ללא כוונת רווח).
קוד האתיקה לעמותות, מלכ"רים וארגונים ללא כוונת רווח
מבחן הוצאות המנהל והשכר במלכ"ר
הגדרת הבעיה
הבעיה של החברה הישראלית בכללותה היא דרך החשיבה. קיים משולש סגור, הון-שלטון-תקשורת, אשר אינו מתחשב בדעת ציבור הרחב. השלטון רובו ככולו תומך ללא סייג בהון. התקשורת הנשלטת ברובה ע"י בעלי ההון מפרגנת בצורה סלקטיבית לנציגי השלטון, השומרים על האינטרסים של בעלי ההון. עמך הממורמר נותר מקטר. ביום פקודה פחות מ-65% באים להצביע. גם בחיי היום-יום, נציגי עמך המוכנים לתת כתף (ע"י התנדבות) אינם מקשיבים, אלא רק משדרים ומקטרים וכך נשארים מקובעים בעולמם הצר.
לדאבון לב, מובילי עמותות רבים נמנעים מלדון בשורש הבעיה ו/או משיתופי פעולה, תוך התעלמות מהצורך באחריות חברתית. כל אחד בא עם הסיפור האישי שלו ולא ממש נוהג להאזין לדברי האחרים. זו, לדעתנו, נורמה חברתית פסולה, אשר מונעת מאיתנו (החברה הישראלית) לבצע שינוי חברתי-כלכלי, לקבל על עצמנו אחריות, לשפר ולהשתפר.
הצעה לפתרון
אמצעים:
ועוד ר' מאמר מיולי 2007 ב- Nfc סוד הכוח שלא תמצאו במפלגות
|