הגנת אוכלוסיה מפני שלטון מושחת ומשחית
למען טוהר המידות

והיה מחננו טהור!

דרישה זו מופנית לכל רבדי החברה ולנציגי ציבור בראשם.

לדעת הכותב ההתייחסות למעשי שחיתות ולמושחתים צריכה להיות בדיוק כמו התייחסות החברה שלנו כנגד ביזה בשדה הקרב.

"אם מבקשים לקיים דמוקרטיה יש להיאבק עליה. אין להתייחס להמשך קיומה של הדמוקרטיה כאל דבר מובן מאליו. הגישה 'אצלנו זה לא יכול לקרות' שוב אין לקבלה. הכל יכול לקרות. אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו"

(דברי אהרן ברק, נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר).

כן זה אותו אהרן ברק שידע להתל בכולם ולקדם בשם הדמוקרטיה אינטרסים צרים, שלו ושל המקורבים לו.

אנו חייבים להבין ולהפנים כי פעילות פוליטית משנה סדרי עולם ויוצרת פוטנציאל להתנהגות עבריינית, אף אצל אנשי ציבור נורמטיביים.

לטעמי קשרי הון שלטון הם גזירה שווה למעשי ביזה אסורה בעת מלחמה.

בחרתי בעניין המלחמה משתי סיבות:

א. תשומת הלב הציבורית מופנית לשאלות הביטחוניות, המדיניות והפוליטיות באופן שגורם לנו להשאר אדישים לגל הגואה של מעשי פשע קשים ומזעזעים.

ב. העשייה הפוליטית יש לראות בה כעין מלחמה למען מטרות חברתיות שאנחנו מאמינים בהן.

לעניין ביזה בחרתי להציג כאן את פסיקתו של בית הדין הצבאי לערעורים (השופטים, אלוף ישי בר, אל"מ שי יניב ואל"מ מרדכי לוי) בפרשת סמל אלכסנדר אילין, לוחם בחטיבת הצנחנים, שהורשע על פי הודאתו, בבית הדין הצבאי מחוז שיפוט מרכז, בעבירת ביזה וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת (פס"ד בלמ"ס - ע/62/03 ניתן בתאריך 27 מאי 2003).

"ככל שהבוזז בכיר בדרגה ומצטיין בתפקידו ובתפקודו בצה"ל, כך גדלה גם הבושה והכלימה הנגזרת ממעשהו: "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר"? והיה מחננו טהור! זו הדרישה מצה"ל, ממפקדיו ומלוחמיו. ציווי מוסרי זה, הנכון תמיד, והוא לעולם יפה לשעתו, מקבל משנה-תוקף עת עומד הוא למבחן, בשעת לחימה. הוא תקף כלפי הלוחמים וכלפי תומכי הלחימה גם יחד. חייל קרבי הממהר "לשלל שלל ולבז בז" (יחזקאל, לח, יב; ישעיהו, י, ו), לא רק עובר עבירה מבחינה משפטית וראוי לכל גינוי מבחינה מוסרית, אלא הוא גם פוגע בחבריו ובמילוי משימתו הצבאית, ולעיתים אף מסכלה.

מפסק הדין הנ"ל נובע, בבחינת גזירה שווה:

איש ציבור העושה מעשים אסורים בשם האידאולוגיה פוגע בכבוד האדם ובכבוד המדינה, כמו גם במטרות שלשמן הוא פועל במוצהר. משמע, הוא לא רק עובר עבירה על החוק אלא בעיקר עושה מעשה שאינו אתי ולכן פוגע בחבריו ובמילוי משימתו האזרחית, ולעיתים אף מסכלה.

קשרי הון שלטון מהווים חלק מתופעות מכוערות הנלוות, או עלולות להילוות, לפעילות פוליטית, עד כדי כך שלמסתכל מהצד הן עלולות להיראות כחלק בלתי-נפרד ממנה. סביבת העשייה הציבורית, שיכרון הכוח ותאוות הנקם של הנבחרים מטעם - כמו גם, הפיתוי הרגשי והכלכלי הניצב בפניהם: לעשות ביריביהם ובמשאבי המדינה כבתוך שלהם - כל אלו יוצרים מצע העלול להצמיח גידולי פרא והתנהגות עבריינית בין נבחרי ציבור. כך קורה בכל העולם וכך גם במדינת ישראל. ההכרה כי הפוליטיקה משנה סדרי עולם ויוצרת פוטנציאל להתנהגות עבריינית, אף אצל פוליטיקאים נורמטיביים, ניתן להשוותה למלחמה המשנה סדרי עולם של חיילים נורמטיביים. זאת כאמור ביסוד הציווי המקראי: "כי-תצא מחנה על-אויבך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים, כג, י). ההקפדה היתרה הנדרשת - להישמר מפני "דבר רע" - תכליתה אחת: לאזן את השפעתה השלילית של הלחימה. כך גם השפעתו הרעה של הכח השלטוני המשפיע לרעה על ציבור הנחברים מטעמנו.

על המלחמה המשחיתה אמר הרמב"ן:

"הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב: ונשמרת מכל דבר רע".

גם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרן ברק בהתייחסו למעשים העלולים להתבצע אגב לחימה, תוך ניצול אפשרי לרעה של "ירי התותחים ושתיקת המוזות", קבע לאמור: "כאשר התותחים יורים, המוזות שותקות. אך גם כאשר התותחים יורים חייב המפקד הצבאי לשמור על החוק".

מובן אפוא כי העשייה הפוליטית המחייבת תחבולות כמו בשדה הקרב מחייבת לחזק ולהגביר את הקול המוסרי, המתגבר על כֹּל הרוע ועל קול השחיתות הציבורית והמוקיע את השחיתות באומרו: "לא יעשה כן במקומנו".