לטעמי צריך לטפל בכל מופעי השחיתות באשר הם ולצערי לא ניתן לסמוך על רשויות המדינה, שתפקידן (לפחות על הניר) לסכל מעשים פליליים, ע"י הרתעה וענישה. יש מקום כי מדינה (כגון מדינת ישראל) תקיים מנגנונים לטיפול בין היתר גם במקרים של חוסר אתיקה. זהו, למשל, תפקידו של מבקר פנים בכל אירגון. אבל המציאות בישראל היא, כמובן, מעל לכל דמיון.

לא המשטרה, לא הפרקליטות, לא מבקרי המדינה הקודמים (לנוכחי) וגם לא חלק נכבד ממבקרי הפנים עושים את מלאכתם נאמנה. במקרים רבים הגורמים הנ"ל שותפים ישירים לטשטוש עקבותיהם של המושחתים, בין אם במודע ובין אם בתת-מודע, בין אם במעש ובין אם בחוסר מעש.

נסיוני במהלך 15 השנים האחרונות הביא אותי למסקנה העגומה שגם בתי המשפט, המשטרה, הפרקליטות, מבקרי הפנים ועמותות למינהן שחרטו על דגלן מלחמה למען מנהל תקין, חלק מהם בעצמו מושחת ברמה זו או אחרת. רוצה לומר, גם בארזים נפלה השלהבת. חרף זאת עבדכם הנאמן (אחד מאזובי הקיר) אינו מוכן לוותר.
בשלב מסויים הצטרפתי לעמותת אומ"ץ - אזרחים למען אזרחים למען צדק חברתי ומשפטי (עמותה רשומה).

לדאבוני גליתי עד מהרה כי למרות שחברים מסויימים בתנועת אומ"ץ היו מוכנים להקשיב ולנסות לתקן את הטעון תיקון, אולם יו"ר התנועה הנ"ל דאג שההנהלות בשנים 2005-2008 תמנענה מבצוע שינויים כמוצע וכמתבקש.

בבלוג הפרטי שלי (ר' קישור למטה) הנני פורש את משנתי. לאחרונה חברתי לתנועת לאו"ר שנרשמה בנובמבר 2008 כמפלגה, בשם אחריות - לב אחד ורוח חדשה.